לבטוח בע"מ נ' אליאס ואח'

החלטה

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

המשיבה (להלן: התובעת") הגישה כנגד המבקשים (להלן: "הנתבעים") תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטח על ידה בתאונת דרכים בה היה מעורב רכב הנתבעים. יצוין, כי התאונה אירעה ביום 18.9.07.

הנתבעים טוענים כי עוד בשנת 2008 הגישה התובעת תביעה בגין תאונה זו בבית משפט השלום בנתניה ולאור בקשת הנתבעים הועבר התיק לבית משפט השלום בירושלים. התיק התנהל בבית משפט השלום בירושלים ולאחר שהתובעת לא הצליחה להביא את הנהג מטעמה למתן עדות היות ששהה בחו"ל, הסכימו הצדדים ביום 5.5.09 כי התביעה תימחק ללא צו להוצאות.

בחלוף קרוב לארבע שנים, הגישה התובעת בשנית את תביעתה, מבלי שציינה את ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, וביום 14.4.13 הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, וזאת אף כי הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרת התביעה הראשונה. התובעת אף פתחה בהליכים למימושו של פסק הדין. משלא הגישה התובעת תגובה לבקשה לביטול פסק דין, בוטל פסק הדין על ידי בית המשפט. למרות זאת לא טרחה התובעת לבטל את הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים ועשתה זאת רק בחלוף חודש מיום ביטולו של פסק הדין.

ביום 7.11.13 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה ולחילופין להעברתה לבית משפט השלום בירושלים. בית המשפט הורה למשיבה להגיב לבקשה בתוך 14 יום. המשיבה לא הגיבה לבקשה עצמה, אלא רק הודיעה כי אינה מתנגדת להעברת התיק לבית משפט השלום בירושלים. לפיכך, הורה בית המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום בירושלים.

הנתבעים טוענים כי התנהלות התובעת היתה רצופה לאורך כל הדרך בחוסר תום לב, הטעיה, אי גילוי פרטים בנוגע להליכים קודמים, ביצוע הליכים בניגוד למה שהוסכם והפרת הסכמות עם הנתבעים. לטענת הנתבעים, התנהגות התובעת עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

כך, במסגרת התביעה הקודמת ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה בהסכמת הצדדים. התובעת הפרה הסכמה זו משהגישה את התביעה בשנית בנתניה. לטענת הנתבעים, התובעת אשר בחרה את הדרך של מחיקת התביעה בהסכמה, קיבלה על עצמה כי ההליך יסתיים סופית ביום המחיקה והנתבעים הסתמכו על כך שהתביעה לא תוגש מחדש.

כמו כן, השיהוי בהגשת התביעה פעם נוספת גרם לנתבעים עינוי דין. עוד נטען, כי התובעת הטעתה את בית המשפט במסגרת הגשת בקשה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה, כאשר טענה כי לא הוגש כתב הגנה, בעוד שכתב הגנה הוגש עוד במסגרת התיק הראשון. עוד פעלה התובעת שלא כדין משהגישה בשנית את התביעה לבית משפט השלום בנתניה ביודעה כי הסמכות המקומית מסורה לבית המשפט בירושלים. התובעת אף לא הגיבה לבקשות הנתבעים וכן סגרה את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדם באיחור.

בתגובה טוענת התובעת, כי התביעה הראשונה נמחקה בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות, לאור העובדה כי עד התובעת שהה בחו"ל מספר שנים. התביעה הוגשה בשנית לאחר שעד התובעת שב ארצה.

בתשובה טוענים הנתבעים, כי העובדה שהתובעת בחרה למחוק את התביעה ולא להפסיקה הביאה לציפיה, כי התביעה לא תוגש מחדש. כן נטען כי התובעת נהגה בחוסר תום לב משלא פירטה את ההליכים הקודמים ומשלא הגישה את התביעה בשנית בירושלים.

לאחר שבחנתי את טענות הנתבעים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי אין לומר כי התנהגות התובעת מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, המצדיקה את דחיית התביעה. כך, התביעה הראשונה אותה הגישה התובעת נמחקה בהסכמת הצדדים, ולא נדחתה. כידוע, מחיקת תביעה אינה מהווה מעשה בי-דין ועל כן היתה התובעת רשאית להגיש תביעתה בשנית. לא מצאתי במסמך כשלהו שצורף לבקשה ראיה לטענת הנתבעים כי הוסכם שהתובעת לא תגיש את תביעתה בשנית, ואם אכן זו היתה הסכמת הצדדים, הרי שהיו מסכימים כי התביעה תידחה ללא צו להוצאות. טענה זו אף אינה נשמעת סבירה, שכן אף הנתבעים טוענים כי הוסכם על מחיקת התביעה בשל היות נהג התובעת בחו"ל. מכאן שסביר להניח שהתובעת ביקשה למחוק את תביעתה על מנת שכאשר ישוב נהג התובעת לארץ, תוכל להגיש את תביעתה מחדש.

אשר לטענת הנתבעים, כי התובעת הטעתה את בית המשפט משביקשה פסק דין בהעדר הגנה, אף כי הוגש כתב הגנה במסגרת התביעה הראשונה, הרי שאף טענה זו אין בידי לקבל, שכן משהוגשה תביעה חדשה, היה על הנתבעים להגיש כתב הגנה בתביעה החדשה. מכל מקום, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בוטל.

לעניין טענת הנתבעים כי התביעה הוגשה בשנית בבית משפט השלום בנתניה, הרי שבעניין זה נתנה התובעת הסכמתה בשתי הפעמים להעברת התביעה לבית משפט השלום בירושלים. אשר לטענת הנתבעים כי התובעת לא הגיבה לבקשות שהגישו, הרי משלא ניתנה תגובת התובעת, התקבלו בקשות הנתבעים, ועל כן אין לנתבעים על מה להלין בעניין זה.

כידוע, הסנקציה של סילוק התביעה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, שלא בנקל ינקוט בה בית המשפט. בנסיבות העניין, איני סבורה כי הוכח שימוש לרעה בהליכי משפט מצד התובעת המצדיק את דחיית התביעה ועל כן דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשע"ד, 26 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: